החלטה בתיק על"ח 18244-10-11

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים לפי פקודת מס הכנסה, מיום 7/12/10.
2. הרקע לערעור:
   המערער , הסובל ממחלות שונות, ביקש לקבל פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. לאחר שניתנה החלטת הוועדה מדרג ראשון, הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים. למערער נקבעו אחוזי נכות משוקללים לצמיתות בשיערו של 91/56%, החל מיום 1/8/2009. על החלטת ועדה זו הוגש ערעור לבית הדין.
3. טענות ב"כ המערער, בתמצית:

א.         הוועדה קבעה בהחלטתה כי בעניין פוליציטימיה, היא " מקבלת את הערעור, וקובעת 10% לפי סעיף 2 בין א' ל-ב', משנת 2000 ". מהחלטת הוועדה בעניין זה עולה כי היא ערכה התאמות למערער בבחירת אחוז הנכות, בעוד שהדבר מנוגד להילכת שרון פז, האוסרת התאמות.

ב.         הוועדה קבעה למערער 10% נכות בגין מחלת הסוכרת, ו-40% בשל הטרשת. הוועדה הכירה בטרשת ובסוכרת במקביל, ועל כן הייתה צריכה  להפעיל פריט4(6)ד' לתוספת, דהיינו - 65%, ולא עשתה זאת. על פי הנטען,  ברגע שיש לוועדה את  המודעות לכך שהמערער סובל בו זמנית גם  מסוכרת וגם מטרשת - היה עליה להפעיל תקנה זו, והיא לא עשתה כן. עוד נטען כי גם אם הוועדה הייתה סבורה  שישנן סיבות במקרה דנן שלא צריך להפעיל את התוספת, היתה חייבת לנמק, והיא לא נימקה ולא התייחסה לזה (כולל לעניין תאריכי המסמכים שבפניה).

ג.          בתחום הכירורגיה הכללית - הוועדה קבעה נכות החל מ 8/09, כמבלי שנימקה מדוע היא בחרה בתאריך שרירותי זה, כאשר כל המסמכים שהיו בפניה, מראים  על בעיה זו מ 1975.

4. תשובות  ב"כ המשיב, בתמצית:

א.         לעניין ביצוע ההתאמות על ידי הוועדה - הלכת שרון פז נהפכה, ועל כן אין איסור לבצע התאמות, ובמיוחד לאור התקנה שהוספה - תקנה 14(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. הוועדה רשאית, אפוא, לבחור  בסעיף מותאם למצב התובע (דבר שלפעמים אף יכול להיטיב עימו).

ב.         לעניין הטרשת והסוכרת: סעיף 4(6)  ד', מדובר בסיבוך של סכרת, ולכן כל עוד הטרשת היתה שנים לפני הסכרת, אין מדובר בסיבוך של הסכרת. לעומת זאת אם יש טרשת אחרי סכרת מכירים בסיבוך.  לפי המסמכים הרפואיים, מחלת הסכרת  החלה ב 8/09, המערער חולה במחלות לב והיו לו צינטורים מ 2004. הוא עבר צינטורים ב 2004, ויש לו יתר לחץ דם משנת 2000, וארועים מוחיים מ 2003 שמוכיחים שסבל גם מטרשת בורידים ובעורקים, ב 11/03 נרשם כי סבל מהשמנת יתר, ומ - 2005 הוא מוגדר כמעשן כבד. כל הדברים האלה לא קשורים לסכרת. דרישות התקנה מדברת על סיבוך של סכרת דבר שאינו קיים אצל המערער. עוד נאמר כי המערער עצמו, בבקשה שהגיש למס הכנסה, לפטור ממס, ב- 8/08 כלל לא מציין שיש לו סכרת. המערער לא המציא כל מסמך לוועדה שמלמד אחרת, והוועדה נימקה את החלטתה, כנדרש

ג.          לעניין מועד תחילת הנכות: הוועדה קבעה את תחילת הנכות  1/8/09, על פי החומר הרלבנטי שהיה בפניה. אם המערער עבר בעבר טיפולים או פרוצדורות שונות, אין הדבר מצביע על נכות קבועה בשל כך, מה גם שניתן לראות בסיכום המחלות של התובע מקופת חולים מיום 20/10/10 כי לבעיות מהעבר לא הייתה המשכיות. הוועדה עיינה בכל החומר הרפואי שבפניה, וקבעה את אחוזי הנכות בהתאם למה שהיה בפניה, ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה. 

5. דיון והכרעה:

א.         כאשר בית הדין בוחן את  החלטות וועדות רפואית, עליו לבדוק אך ורק האם טעתה הוועדה טעות משפטית, ואין לבית דין זה סמכות להתערב בשיקוליה המקצועיים של הוועדה  ולקבוע כי שגתה הוועדה טעות רפואית. כך נקבע  בפסק דין בל 114/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213), בעניין ביטוח לאומי, וכך הדבר גם לגבי וועדה רפואית לפי פקודת מס הכנסה.  

ב.         השאלה הראשונה שנשאלת היא בעניין פוליציטימיה, האם רשאית הייתה הוועדה לקבוע למערער סעיף מותאם, מכוח תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי ועד כמה חלה בעניין זה ההלכה שנקבעה ב עב"ל (ארצי) 1137/02 שרון פז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 433 (19.8.03) (להלן: הלכת שרון פז), על פיה לא ניתן לבצע התאמות הסעיפים, ועל הוועדה לבחור מהו הסעיף הנכון והמתאים לתובע.

ג.          אכן, בעבר, וע"פ הילכת שרון פז לא ניתן היה לבצע התאמות, והוועדה הייתה צריכה להחליט אילו מהסעיפים היא קובעת, ללא תתאמות. אלא, שהלכה זו שונתה  על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 1363/04, 196/05 מדינת ישראל - יפה בן דוד וסוזן בלילטי, (2.8.05), שם נאמר כי: "ההלכה שנפסקה בפרשת שרון פז נועדה לחול על ענייני חוק הבטוח הלאומי ובעניין חוק הגז זת ניתן לסטות ממנה מקום שהפגימה אינה תואמת במדויק את הפגימות המוגדרות בחוק הבטוח הלאומי.(ההדגשה לא במקור -י.ש).

ד.         אלא שבכך לא די, ובפס"ד נוסף עב"ל (ארצי) 78/03 אהרן אברהם - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 2006), ציין בית הדין הארצי כי הוא חוזר בו מהלכת שרון פז וחוזר ללהלכה  כפי שנפסקה בעבר (בטרם הלכת שרון פז) ושנקבעה בענין גמליאל חזקיהו (דב"ע לג/29-0 גמליאל חזקיהו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 424 (1973). מכל מקום, כיום בשנת 2005 הוסף לתקנות הביטוח לאומי סעיף 14(ב) הקובע כדלקמן:
"החליטה הוועדה שלא ניתן לקבוע דרגת נכות כאמור בתקנת משנה (א), תיקבע על פי שיקול דעתה את אחוזי הנכות, בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגביאו איבר או מערכת, בהתייחס לסוג הפגימה ובהגבלה שנגרמה לנפגע."

ה.         מהאמור לעיל עולה כי הוועדה לא שגתה כאשר ערכה התאמות למערער. בהערת אגב יצויין, כי לעיתים טוב גם לנפגע שמבוצעות התאמות, שאם לא כן, יתכן שהיה נבחר הפריט הנמוך יותר.

ו.          השאלה  הבאה  שצריכה להתברר הינה האם שגתה הוועדה בכך שלא  העניקה למערער אחוזי נכות לפי פריט 4(6) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). סעיף זה קובע כי